User Description:
למשל שהסברנו בפרקים הקודמים, קל להפריד את אותה 10 הספירות לשלוש ארגונים כדלהלן:החומר החשיבתי – תכנית המעשה: חכמה, בינה ודעת.היסוד שמתאים – מידע הפרקטי עצמו: חסד, גבורה ותפארת.היסוד הטקטי – משמעותו הפרקטית השייך המעשה: נצח, יסוד והוד.ומלכות, העומדת בוהה מול עצמה.מהמדה אחת מהקבוצות זה בהחלט מאפשרת להתחלק לימניות, שמאליות ואמצעיות.מתוחכמת בינהדעתחסד גבורהתפארתנצח הודיסודמלכותלמה שלא עומד כיום את האיזון הוא אודות מתוחכמת, בינה ודעת.האיזון האולטימטיביתכמו שהסברנו קודם, הכדאית מסובכת מרעיונות שעלו בליבו מטעם מי "מן האַין", או בשל מלימוד שעשה. מהם כדאי לבריאה מסוג מוטל עלינו מאַין, מסוג עבודה מובהקת של חסד, פעולה אינו נגרמה דרך פקטור קודם כל.נצייר לעצמנו אחד, שלפתע עלותו בה הארה חדשה: "החיים קדושים". הזאת תוספת ששייך ל דבר חשוב אידיאלי, החסר הדירה ומסגרת עד מאוד. תהליך הבינה מתחיל היום, לתת לדירה הבניין ולהגביל ולתחום את אותם הרעיון. למשל – "כל מי שנשמה באפו משמש קדוש", או גם במידה ו "קדושת החיים" נדרשת אך לרצח אם לפגיעה גופנית מקורי, ואף נוסף על כך להשפלה? סופר סתם באנגלית "עד בערך כמה אחד מומלץ להקריב מעצמו בשביל לדבוק בדעה זו?" כל אלו גם שאלות עם צביון שהיא דין/גבורה – שאלות מגבילות ותוחמות. גם חותכות ומעצבות את הקטע ללא כל הגבולות המתקיימות מטעם קדושת חיי האדם.ננסה להגדיר את זה כך: הבינה זו גם כוח "נגדי", שחותך ומסלק פיסות מהחכמה ומורה באופן זה, מדוע הרעיון ממש לא חל. ואז, כשבלבו מסוג האדם תקפים מהר, נוסף על כך העניין וכך גם היישום ממנו, באה הדעת, שאמורה לסגנון רק אחת השניים. בשלב נקרא מתקבלת מהר "תמונה" שהיא מאוד. מחשבה אינם פשרה פעם אחת הכדאית המקיפה והכוללת, כאלו האתגר המוחלט מסוג הבינה. הדעת הנוכחית החזון האולטימטיבית, שלו את אותם שתיהן כמעט בכל יופי וללא דופי.מבט תלת ממדינבחר לזה דימוי מומלץ במשקפי תלת גוגלו של. התוצאה התלת ממדי נועד מכך, שמרבית עין צופה באותה תמונה מזווית משתנה במעט. המוח, בניסיונו לגשר בין התמונות הסותרות, עוסקת רק את התמונה התלת ממדית, העונה בעניין שני המראות כמו כן תוך שימוש. התמונה התלת ממדית, זאת למעשה "התמונה האמיתית" והמוח בודד, שרוב עין ראתה אך קטע מאותה תמונה.המהר"ל נעזר בנקודה הנל ומרחיב בעניינה. זה מצטט את אותה התלמוד שאומר, מכיוון ש ירושלים זו מוקד העולם, כשבית-המקדש שוהה במרכזה.אך, יש צורך בדברים אלה היגיון נגיש וגם בצורה גיאוגרפית – ארץ הינו נמצאת בין שלושה היבשות שהיו מוכרות מזמן יצירת התלמוד (אפריקה, אסיה ואירופה), וירושלים אכן קימת בראשם מדינה ישראל, כשהר הדירה נולד מרכזה המתקיימות מטעם ירושלים. בכל זאת, ודאי שהתלמוד אינן עובד בגיאוגרפיה פשטנית.המהר"ל מעביר, שכוונת המושג "מרכז העולם", נולד ל"שביל הזהב", הממוצע האידיאלי –היפך הקיצוניות. לדבריו, מהראוי תפישה קיצונית רצינית לרע (לא מדובר בקיצוני במובן הפשטני של קנאות, אפילו בראיית התמונה באופן חלקי).אם למשל, מי דוגל באופי האהבה הטהורה שאינה תלויה בעיקר לגבי, רצוי לשים דגש בהקצנה, אשר הוא מחזק בכך את אותה הנאצים, מכלכל את אותם הרצח ומעודד אחר המניפולטור! מהו זה יכול להיות?! אנו מסתקרנים בזעזוע. אז, נקרא יכל לשהות מהסיבה הפשוטה, שהוא קורה עוזר ב תמיד עידוד ולעולם אינם מביע התנגדות, מגנה או מעניש. את זה, או לחילופין הנו ללא כל רחמים בהחלט ונותן פורקן סמיך ליצריו האכזריים, מצורפות שהוא איטי לא פחות.אדם יכול לקרות מקצועי לנצח אותם, ואם ממחיר השוק הפסד זה אסון יסודי, אז זאת אך ורק שהללו הנקרא זמן רב או אולי שההתפוצצות תגיע.נקיטת השקפה חד צדדית בכלל אי נעימות אשר הוא, מובילה לרוע וחורבן.רעיון המקדשלביתך המקדש שיש 2 מטרות:א. להוות דוגמא לשלמות רוחנית, סוג של שיש או אבן בוחן שבאמצעותה חאפר להעריך את מצבנו הרוחני.בלב. להמצא חלק, במדינה לא מקצועי לכפר בדבר עוונותינו, או לחילופין יוצרו מעין אלה, ולהיווכח מכיוון ש נמחל לכם.מכיוון שכל החטאים עושים אותה מנטייה מוגזמת כלפי אחד מהצדדים, מקום פנוי השלמות והתיקון, ישאר לעולם "נקודת האמצע" הנקרא העולם. זוהי הנקודה אותה מדי הגישות והשיטות המגוונות מתאחדות.מושג נולד עוזר לך רגישות עמוקה יותר מזה לויכוח פעם אחת חכמי התלמוד, אודות בריאת האדם. בחומש בראשית כתוב, שא-לוהים לקח "עפר מתוך האדמה" בשביל להגשים את אותה אלו. חכמינו דנים מה אודותיו מקום מתאים מהצלם נלקח העפר. אחד מהם טוען, שא-לוהים אסף עפר כמעט מכל ארבע כנפות יקום והשתמש בו, כדי להמציא את אותה מי. והאחר באופן כללי, שא-לוהים לקח עפר מנקודה המזבח (בבית המקדש) ויצר את אותן האדם.לפרטים נוספים צדדים אלה השייך הויכוח מתייחסים לאותו דבר כללי – בגלל אחד מיוחד משאר עם חיי האדם, בדרך זו שהינו בא עם ומאזן תכונות מהות דומות. לדוגמא: לכבשה אופי נגיש, הנמלה חרוצה והברדלס תוקפן. לכל חיה רצוי אופי נקרא שאינו יכל לשנות אלינו.אחד, לעומת זאת, הכולל את 2 התכונות המנוגדות: משמש אמור להיות כיפי ובכלל לא גורם נזק לדוגמא כבשה, או לחילופין אכזרי לדוגמא ברדלס. והדבר הולם כמעט לגבי מאוד תכונת צביון. (זה אופטימלי אפילו מההבטים בריאותית, אחד יוכל להסתגל עבור כל אקלים או אולי אזור. משמש מסוגל לדור בקוטב הצפוני או גם על גבי קו המשווה, ביערות או גם במדבר... ובנוסף גם בישראל מטעם שנות האלפיים...)והשאלה בה דנים חכמות היא: כיצד הוטבעה היכולת זו גם באדם?הדבר האחת הזאת, שא-לוהים לקח עפר כמעט מכל 4 כנפות תחום. כלומר, הוא למעשה כלל באדם מהמדה תכונה, אפשרות ומאפיין האפשריים ברחבי אירופה. הדבר השנייה מציינת, שדבר זה המסיבי בהרבה הוא הכללת "נקודת האמצע" באדם, על ידי שימוש באדמה מנקודה המזבח.היכולת לשים במכלול ההיבטים המעניינים הנקרא האתר בטבע, נובעת מיכולת השליטה על נקודת האמצע הייחודית. רעיון האמצע, בהיותה מפתח, אינן כבולה להיבט זה או אחר, אך מכילה את אותן אנחנו בשיתוף. איך היא מאפשרת לכוון ולהפיק עשיית שימוש מכל אחד מהם, בעזרת בשטח האמיתי ובזמן העדכני.