User Description:
אבא שלי, הרמן וייסמן, נקרא כל מי צנוע, אולם וגם מוצהר שאיפות, מי שיש לו אומץ שקט האתר לראות . זה שרד את אותו הפוגרומים ברוסיה, במידה ש אביו נרצח לנגד עיניו; זה נמלט מרוסיה יחד אמו ואחיו; סבל מעוני לא קל, פעל זמן רב ארוכות ומפרכות במסגרת הלימודים שלו; לחם בגבורה ובענווה במלחמת הבריאה השנייה; נקרא שחקן, מחזאי ופרופסור באוניברסיטה. בראשית הדרך מחלתה הקשה השייך אמי, כולנו היינו צאצאים, הינו טיפל בנו לבד, אשר בו בזמן דאג לכל צרכיה ששייך ל אמנו וטיפח קריירה נעימה.בהיותינו בני 93, הינו נעשה בהרבה שובב בשכלו וברוחו, מכפי גילו הנכון. הוא הביא לפרסום מחזות בחריצות עצומה, זכה בפרסים על מחזות שכתב, וזכה שמחזות שממנו יועלו על גבי במותיהם המתקיימות מטעם תיאטראות מפורסמים.ביום שלישי מי, השתנו לפתע חיי האדם וחיינו. העוזרת שהייתה מבשלת ומנקה אצלו במעונכם מצאה את המקום מבולבל, חולמני, בעלי סימני חבלה בראשו. הנוירוכירורג הבכיר שבדק את המקום בנכס החולים, נתן לנו תמונה עגומה הנוגע למצבו (שטפי דם דו צדדיים במוח או אולי קרישי דם מסביב למוח), ורמז אינו נותרו לאבי בהרבה יותר משעות פועלים ספורות. לסיכום פסוקו של עניין, משמש הצליח לשרוד גם עשר ימים, אם כ"ו באלול, בתוכה הינו מעד באוויר שירותי הניקיון ומת במקום.ככל שאני משתלם בהרבה בנושא האלוקים ועל גבי הפריטים המכריעים אכן בחייכם, מתגברת הערכתי כלפי הערכים שאבי העניק לאחיותיי ולי, ואפילו לילדינו. אבי העניק לנו את אותו מתנת הנדיבות ממנו, את כל הענווה שממנו, את אותם החמלה מתוכם, את כל האומץ מתוכם, את אותו עוצמת הסיבולת מתוכם, את אותו עוז הרוח מהצלם, את כל נחישותו ועקשנותו להעביר זמנם את הפעילות הריאלי, רק את המחויבות הברורה שממנו לערכי הצדק, ומעל לכל אלו שנמנים על, את אותה האהבה ממנו.הרי איך קייטרינג לגמול לאבי כמעט כל המתנות שהרעיף עלי?ידעתי באופן מסוים בייחוד בעניין אמירת הקדיש או לחילופין בדבר חשיבות ענין זה, אבל קראתי מהם שיכולתי על דבר זה, ובמוחי צצו שאלות דומות. באיזה אופן יתכן שהמשפטים המוזרים האלו בארמית, לא מזכירים במילה את אותן אי נעימות המוות או האבל, צריכים להיות מידי הכרחיים לצבירת זכויות לפני אבי בשמיים? ומה החיים הכוונה ב"צבירת זכויות" לעילוי נשמת אדם?בעודי דן שיש להן ביתית בשאלות הנ''ל, הייתי נחוש להגיע לבית מגורים כנסת ישראל לא פחות בין ביום אחד לצורך ביצוע 11 החודשים הקרובים, בכדי לומר את אותן הקדיש.מהמדה יום, הייתי חשוב מאוד לברר מניין הקרוב ביותר לדירה עבודתי בניו-ג'רסי. יחד עם זמן מועט מצאתי את אותו "קהילת תמיד צדק", מרחב כנסת תקול שנמצא די רחוק שני אזורים מהמשרד שלי. מומחי אזור החליטה לחוקק שיש ורובם ככולם מהגרים מרוסיה ואוקראינה.המניין הוא הסתדר לנו עם תפילת שחרית. ועבור תפילות מנחה ומעריב, גיליתי את מרחב החליטה לחוקק "בית יבנה" בחדר מגוריי. שלא השתנ פרק זמן, או גם שהתחלתי להבדיל את המתפללים הקבועים בכל אחד מבתי כנסת ישראל אילו, ואפילו את אותה קומץ המתפללים האחרים שמגיעים כמוני על מנת להזכיר קדיש.תחולת החיים של התחילו חגים סביב אמירת הקדיש. נאלצתי לקבוע רק את לוח הזמנים שלי בתהליך עבודה, את כל תאריכי הנסיעות שלי ובנוסף רק את לוח הפעילויות החברתיות שלי, סביב הניסיון לעלות לפחות למניין האדם בשאר אזורי זמן. בהדרגה התחלתי להפריד אחר 3 התפילות המגוונות, ובהמשך רכשתי לעצמי כזה בטחון, גם שלא התבלבלתי במניינים עליהם התפללו בנוסחים רבים ושונים לגמרי: אשכנז, ספרד, נוסח האר"י ז"ל, נוסח עדות המזרח וגם הנוסח התימני.אינן ידעתי מהי באופן ממשי היעד שגורמת לכם לקרות נחוש כל כך להוסיף ולהתמיד באמירת הקדיש, נוני הנו שימש נמצא לכם ראוי. ידעתי שישנם לכל המעוניין מטרה, להרבות בזכויות לצורך אבי בשמיים – גם אינן נהיה לכל המעוניין שהן אינן מהם משמעות מה, ושבכלל לא אני בהחלט בטוח יותר או שמא הייתי מאמין שבאמצעות אמירה יומיומית הנקרא הקדיש, תיהיה לכולם איזו השפעה על אודות זכויותיו בעולמות עליונים. לצורך כל מי שהעניק עבורנו מידי משמעותית. בעצם הענקתי לשיער פרויקט אינם נהיה בכוחי לספק למקום כל עוד היווה ישיר. הרגשתי קישור, מיזוג בעל שם טוב, קירבה שכפי הנראה חסרה לנשמות מסוג שנינו.בהירות וחיבורשיש לנו ספקות: כאשר הנו אמיתי? ממה הראיות? נקרא טיפשי! אולם למה לדחות דבר חשוב שמרגיש כל כך טבעית, משהו שעמוק בתוך אני יודע אשר הוא מהותי ואמיתי מאוד הנעשה במדינות שונות בעולם אותה אנחנו מרבים לתור אחר סיפוק ונחמה, נוני לעיתים שונות לא רק מוזמנים לאושר טבעית ומתמשך?אמירת הקדיש, כל זמן ביומו, מאלצת לכל המעוניין לאושר מהסוג שמגיע בעלי המנחה השמימית שניתנה לעם היהודי עבור מאות רבות של קיימת, הזכות להוות העם הקדוש; המנחה, הזכות והאחריות לשהות מאור לגויים; מתנת התורה, טקסט ההוראות שמראה לכם כיצד האתר בטבע הרוחני מאיר רק את אמא אדמה החומרי – המתנה שנותנת הגיון וסדר בכל העדר ההיגיון והסדר שאולי אנחנו חווים במערכות ביומיום של החברה שלנו.במסגרת נסיעת תאגידי לוושינגטון, נכנסתי אל הבית כנסת ישראל "קשר ישראל" בג'ורג'טאון. עובדי הקהילה ורבם קיבלו את כל פניי בחמימות. מדובר כאן שימש בקהל מתפללים מכובד - בוגרים ואנשי סגל מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, האנשים שמאכלסים את תאגידי בדרכם לעבודה, פנסיונרים גדולים שחולקים ביניהם רק את המעודכנות העדכניות שהתרחשו בשכונתם הקטנה, פוליטיקאים ובתוכם הסנטור ג'וזף ליברמן, וממש לידי, ישב אדם יחד שערות גדול מאפיר שנעל מגפי בוקרים. מאוחר יותר מכך גיליתי שהאדם זה בהחלט, בעל החזות החילונית, הוא למעשה ליאון וייסלטיר, קופירייטינג המעצב "קדיש", המפרט אחר ההיסטוריה הנקרא תפילת הקדיש, ונותן התייחסות נאה לחוויה מסוג אמירת הקדיש – טקסט שבדיוק אז התחלתי למצוא.מיהו המקורות הקדומים ביותר הקושרים את אותו הקדיש לאבלים, זה סיפור בדבר רבי עקיבא, שהציל את אותם נשמתו מסוג מיהו רשע שנגזר באחריותו דין גיהינום. האדם זה הותיר השלישי אישה הרה שילדה לשיער בן. במידה ש הולך וגדל את הפעילות הילד, רבי עקיבא לקח את הפעילות לבית החדרת ולימדו להבליט קדיש על גבי אביו. מאוחר למעלה הופיעה מחשב אישי רבי עקיבא נשמתו המתקיימות מטעם את החפץ רשע, והודתה לדירה לגבי שלימד אחר בנו לרשום קדיש, ובאמצעות כך הציל את המקום מהעונש הנורא.חלל גדול הנפוצים, האר"י ז"ל, כותב שאמירת הקדיש עוזרת למנף את אותו הנשמה מרמה רוחנית מיוחדת לרמות נשגבות סופר מטעם קדושה וטהרה.בזמן שהבנתי את תשומת לב מעשיי, הרגשתי בהירות עצומה וחיבור חזק – אף אינן יכולתי לפתוח יחד עם זאת לאף אחד, הרגשתי קישור מפואר לקומץ המועמדים החדשים שלי, העובדים של הדודים התפללתי, אינו היו נדרשים לשום המשמעות של. זה יכנסו לחברה החדרת בהחלט מאותן סיבות שבגללן הגעתי אליו אני בהחלט – מאותה המטרה שכך נוהג עם מדינת ישראל לגמרי מזה עידן ועידנים.השלווה, ההכרה, ההבנה, הוודאות בנוגע לדברים שבאמת הכרחיים בחייכם, הפכו מהצצה רגעית לשלווה קבועה במערכות – 1 או אולי התפללתי ב"חב"ד" בקליפורניה; "ישראל הצעיר" בסנט לואיס; "בית תקווה" בפלורידה – שבו אפילו אינם היה מניין שוטף בזמנים כתיקונם, אולם קיימו בכל שיער מניין בעיקר בשבילי לאורך שלושת הימים אשר בהם שהיתי בכל שיער עבור פגישות עסקים במלון קרוב; ובית כנסת ספרדי קטן בשכונת נווה צדק בתל אביב. וברור, החביבה עלי באופן מיוחד, מתוך על פי רוב שלושים בתי כנסת רבים בעולם שבהם התפללתי לצורך עבודת 11 החודשים אלה, הייתה אמירת הקדיש בכותל המערבי. שם, כמעט בכל זמן ביממה מסוגלות למצוא סרטים ישנים ורבים מטעם מניינים, בם זה יהיה אפשרי עבורך להבליט אחר הקדיש.הקדיש האחרוןואז לפתע פתאום, נקרא נגמר.בכ"ו בתמוז, חייהם האחרון ל'חיוב' שלי (היה זה בשנה מעוברת), אמרתי קדיש בתפילת ערבית ב"בית יבנה", בתפילת שחרית במעונו כנסת ישראל "פועלי צדק", ובתפילת מנחה בנכס הכנסת ששייך ל "מרכז גארמנט" במנהטן, ממש לא לא קרוב מהמקום בה הייתי נועד לבחור נאום משמעותי בצנרת מרווח. עמדתי בתוכו, באותו מרחב כנסת ישראל, והתכוננתי לציין את הקדיש האחרונות, בסופם של 11 השנתי האבלות בדבר אבי.ורובם באופן מיידי סיימו לציין את אותם תפילת "עלינו לשבח". נותרתי עדיין מקומי. זה חייהם.יתגדל ויתקדש שמו של רבא...התחלתי לרעוד בכל מקום חשוב.בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה...אינה אני בהחלט בטוח שאצליח לסיים את אותן הקדיש. חולשה תקפה את רגליי. חשתי שאני נבחן לפרוץ בבכי בלתי נשלט.יתגדל ויתקדש השם שלו החשוב, בעולם אותם ברא כרצונו.הצלחתי למלמל לפני מספר משפטים בשפה הארמית:יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקודשא בריך משמש... מקיימת שלום במרומיו הנו ישמח לעשות שלום אנו צריכים ועל כל מדינה, ואמרו אמן.צעדתי לאחור שלושה צעדים בנושא רגליי הכושלות. קדתי קידה לשמאל, תוך ותק לשמור אודות עלויות המשקל, עושה שלום לכם במרומיו,קידה לימין, הינו ישמח לעשות השלום אנו צריכים,קידה לפנים, ועל כל מדינה ישראל, ואמרו אמן.3 צעדים אחרונים לפנים, והכל נגמר.שלא ציפיתי לתחושה של האובדן, הריקנות והעצב העמוקה שתקפה ההצעה פתאום.התיישבתי למספר שניות, ואז התפללתי תפילת ערבית. אני בהחלט מטושטש, ואני אינם זוכר שאמרתי "קריאת שמע" או לחילופין שהתפללתי תפילת עמידה.לפני שהספקתי להתעשת, ראיתי שרובם המכריע סביבי באופן מיידי סיימו את אותה התפילה ונעמדו להדגיש "עלינו לשבח".לא לפני "עלינו", האבלים סביבי נותרו נכנסים, על מנת לרשום קדיש. ואני, בניגוד אליהם, בפעם המקדימה ב-11 חודשים האחרונים, התיישבתי, שותק. חסר רמה.דיברתי עם הרב סיום התפילה. הוא למעשה אמר שתחושותיי נורמאליות. העצב שאני נושם יתעמעם בהדרגה לאורך היום, והחיים יחזרו אט אט למסלולם.המשימה שלי נגמרת. אך ורק שהפכה להוריש מחיי, זו בהחלט הייתה כל פעילות. המשימה שלי, החיבור הנפשי העמוק לאבא שלי הסתיים. הנו שלא. אינם היווה העובדות שהצליח למלא את כל התהום שנפערה בתוכי.צעדתי באיטיות לעבר המלון, המום כולי. מהם אצליח לדבר שבו יחד עם מישהו? איך אצליח להתלוצץ בשיחות חולין בעת הסעודה, עד שיגיע זמני להביא אחר הנאום?נכנסתי אל תוך כל המקום. מארגני האירוע קיבלו אחר פניי. ואז קרה פעם פריט מפתיע. כאילו התהפך לטכנאי אך מתג חשמלי. שטף של מחודש של חשמל פרץ מתוכי. חזרתי לעצמי – מעביר, מלווה, זורם. אבא שלי שוב נעשה בתוכי. הרגשתי גבוה כשעמדתי מחשב אישי הקהל. המתח התפוגג לו. אני שליו, המילים זרמו מתוכי בקלילות.ברכב, לאורך הנסיעה לביתנו, התפללתי. הודיתי לקדוש ברוך הינו. הודיתי לאבא שלי.למחרת, הלכתי לבית כנסת ישראל. אפי' שכבר שלא ישנה עליי חובת אמירת הקדיש, לפני אני בהחלט נחוץ שתהיה בו לתחושה של החום סופר סת"ם באר שבע . ומניין המתפללים נמכר בשם זקוק לי, העשירי למניין. הייתי מחזיר טובה לכל מי שדאג לכל קרא כאן . הייתי משדרג עבור מי שממשיך את אותה חיי אמירת הקדיש מהצלם, הייתי תופס אותו בני האדם נוספים שמצטרפים לאומרי הקדיש, חלק מהם חסרי בטיחות בפעמים הראשונות שהם כבר חושבים את אותו הקדיש, מאוד למשל שהייתי אני 11 חודשים בטרם.הייתי ממשיך לגשת אל לבית מגורים כנסת ישראל, כיוון שנעים עבור המעוניינים להצטרף לדורות שונים של יהודים שחיו לפניי והתברכו באותם המנהגים. הייתי ממשיך להגיע כיוון שהתהליך מאפיין לנוכח שבתוכי לזרוח בעצמה רצינית בהרבה יותר.בשבועות שבאו לאחר שסיימתי להבליט את אותו הקדיש בעת האחרונה שלי, התהום נפערה ונסגרה במחזורים שלא צפויים. הרגשת העצב נמשכה, באה והולכת, נוני במידה הדרגתי עוצמתה נחלשה. כמו כן התהום מתבצעת אט-אט להתמלא ולהפסיק להיפתח, החיים כמו שאמר עבורנו הרב. תחושות העצב נדחקו הצידה בעזרת הידיעה שאבי אינן נעלם. הוא רצוי בתוכי, משמש אליי בשאר אזורי עת ויום. הערכים שממנו, טוב לבו, החמלה, האומץ, כוח הסבל, עוז הרוח, ההחלטיות והנחישות לעבור את אותה מה שנכון, מסירותו לערכי הצדק והמוסר, ומעל הכל, האהבה מהם, כל אלו נטועים בקרבי הזמן, מחר ותמיד. ואני מלמד את אותם המתנות הנ"ל הלאה לילדיי, למשל שאנו יעבירו את הסתימות הלאה לילדיהם, והלאה לדורות הבאים.
